אריה קניג - אודות

אריה קניג נולד ב-1948 בחיפה, בן לאברהם והניה, שעלו לארץ לפני השואה מפולין והותירו אחריהם משפחות מרובות-אחים שנספו, אח קטן לנחמה שנולדה שם ושמוליק שנולד פה. בילדותו בחיפה של שנות ה-50 לקח והמציא לעצמו דמויות, שאחזו אז את ידו וילוו אותו לאורך יצירתו, כמו הירח והאריה הכחול, שיופיע בזהב המאה, שיראה אור בקרוב.
אריה התגייס לנח”ל והיה חלק מגרעין שנטע מושבו בנתיב הל”ה, שם השתקע ותכנן לחיות חיים אידיאליסטים של חקלאי, אך מלחמת יום-כיפור טרפה את קלפי-חייו, כאשר נפצע קשה בקרבות על החרמון וכמעט איבד את רגלו. את הפציעה ברגלו סחב איתו כל חייו, יחד עם הפוסט-טראומה הקשה שחוותה נפשו. לאחר שיקום ארוך, פיזי ונפשי (שלמעשה לעולם לא נשלם), עבר לאקדמיה, והחל ללמוד בפקולטה לחקלאות שליד מכון ויצמן, מה שהתגלגל לדוקטורט בטכניון, שעסק במודלים של גידולים חקלאיים, ובסופו של דבר למדען שהקדים את זמנו וחדשן בעולם של חקלאות חממות ממוחשבת.

את חייו הפיזיים והנפשיים תיאר היטב בשירים מסכה (מִתַּחַת לִכְסוּת פָּנַי / אֲנִי מַחְבִּיא אֶת הַדִּכָּאוֹן. / שָׁם אֲנִי עֵירֹם.) ו-גוף (אֲנִי יוֹדֵעַ / שֶׁלַּלֵּב יֵשׁ פֶּצַע / שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אִישׁ / עִם שֵׁם ואָח ואָחוֹת / עִם כְּתֹבֶת / וְקוֹרוֹת חַיִּים / עִם הֲמוֹן מִלִּים / שֶׁלִּפְעָמִים אֲנִי שׁוֹכֵחַ / וּבָא הַכְּאֵב הַמְּפַלֵּחַ / וּמַזְכִּיר לִי / כַּמָּה אֲנִי / גּוּף.)

לאורך חייו ננד רבות. מהילדות בחיפה לנתיב הל”ה לאחר הצבא ומשם לרחובות-פצאל-ירושלים עד שהתמקם בחיפה ובנשר. לארה”ב, יטבתה ואילת הקריירה שלו הובילה אותו. לאחר לב שבור וסדרה של דומי לב ברח (לפי הגדרתו) להמשיך את הקריירה שלו במקום הנוסף, פרט לערבה, בו פורחת חקלאות החממות — אנדלוסיה, שבדרום ספרד. משם עשה עוד גיחה לדרום-אפריקה, רק כדי לחוות חוויית כמעט-מוות נוספת וקריסת מערכות. בסופו של דבר סיים את חייו באלמריה, שבדרום מזרח ספרד ב-2018, כאשר ליבו לא יכול עוד. את נדודיו בין הארצות תיאר היטב בשיר מתח גבוה (כָּךְ גָּבוֹהַּ, לְלֹא מֻשָּׂג / אֲנִי תָּלוּי עַל קֵַוּי מֶתַח — / נִמְתָּח מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ / עַד לְקֶצֶר נְשִׁימָה. / מֵאֵין כְּאֵב לִכְאֵב / עַד קֶצֶר רוּחַ. / וְשׁוּב —).

אריה כתב מאז ומתמיד. אך שמר זאת היטב לעצמו. הוא כתב במחברות עלומות לאורך שנות ה-70, שהתגלו לאחר מותו. הוא כתב מכתבים לאהובותיו. מאז שנת 2004, מעט לאחר שעבר לספר החל לכתוב בישראבלוג, עולם הבלוגים השוקק שהקדים את פייסבוק. הוא פרסם שם בבלוג “יומני אלפוחרה” (שהם רצועת ההרים ליד אלמריה, העיר בה גר בדרום ספרד), תחת הפסודונים שדות. עד שנת 2018 פרסם שם. בשיאו פרסם שם בין פעם לפעמיים ביום, והבלוג היה מהנקראים ביותר בישראבלוג.
בבלוג, כשהזדהה כשדות (“אני שדות בתעודת הזהות”, ענה שם למישהי), רקם לו חיים שלמים ושונים בכפר בהרי אלפוחרה, בו סיפר שנישא לבת של ראש הכפר. בתוך סיפור המסגרת שזר שירים וקטעי פרוזה רבים, כמו גם קטעים מחייו האישיים, כמו הולדת נכדו. ההפרדה בין חיי היצירה שלו בבלוג הייתה כה חשובה לו, עד שבשלב מסויים “איים” על ילדיו שהוא “מפרסם איפשהו, אבל אם תמצאו את זה אני אמחק הכל”. בשנותיו האחרונות התרכך מעט בהיבט זה ורצה לפרסם ספר משיריו, אותו לא הספיק לפרסם, אך פורסם ע”י בנו לאחר מותו, תחת שמו והכותרת “שדות”.

בשנים האחרונות עבד בנו, ענן קניג, יחד עם העורך והמשורר יקיר בן-משה על עריכת כל כתבי עזבונו של אריה קניג. אלה קובצו ל-4 ספרים תחת סדרת יומני אלפוחרה, ויראו אור בקרוב בהוצאת עמדה.